בשבת השחורה בחר עודד שוב ושוב באומץ ובחסד. עדויות הניצולים מספרות על מנהיג רגוע, מחויך וממוקד — שעד הרגע האחרון דאג לאחרים.

עודד הגיע לפסטיבל נובה כדי לעזור לחברים בהקמת תפאורת הבמה. כשהחל הטבח, במקום לברוח — בחר להישאר תחת אש כדי לכוון ולהציל אנשים.
יחד עם חברו אבידן תורג'מן ז"ל הקים חמ"ל מאולתר מתחת לבמה הקטנה — איתר חברים והכווין פצועים ונמלטים למקומות מבטחים.
במשך יותר משעה הכווין בטלפון את חברתו נועה ושלושת הנוסעים ברכבה — דרש מהם לנטוש את הרכב ולברוח ברגל לכיוון פטיש ולא בארי. כל הארבעה ניצלו.
מאי הסתתרה לידו מתחת לבמה. היא העידה שעודד שכב בשלווה עם חיוך קטן שהעניק לה כוח. היא מרחה את דמו על פניה והעמידה פני מתה — וכך ניצלה.
"ואנחנו קמנו ונתעודד" — עודד נפל כשגם במותו הוא ממשיך להציל חיים, בדיוק כפי שחי.